top of page
Writer's pictureליסה כהנא

עוטפים תינוקות ובהשאלה, איך מכילים מטופלים בטיפול פסיכולוגי?

Updated: Mar 25, 2020


נתחיל בראשית החיים. התינוק נוצר ברחם, הרחם משמשת כעטיפה המספקת חום והגנה, מזינה ומגדלת, שומרת מפני העולם, חמה ומווסתת. זהו מיכל במובן הכי פשוט של המילה. האימא והרחם כמיכל פיזי לתינוק המתפתח. כאשר התינוק נולד תפקידה של האם הוא להיות המיכל, זהו תפקיד מגוון מאוד. עליה לווסת את חווית המפגש של התינוק עם עצמו ועם העולם החיצוני. מתוך גופו של התינוק מתעוררת אי נוחות כמו רעב, צמא, שמובילים לכעס, תסכול, ואפילו תוקפנות.

למי שקשה עם החיבור של תינוק רך ותוקפנות, שתיזכר בנשיכה של התינוק ביניקה. האם שמסוגלת לעמוד בתפקידה כמיכל, תכיל את התוקפנות, את הבכי של התסכול והרעב, תרגיע ותזין, ואז הרעב יקבל משמעות עם תחושה ושם, של סמל וצליל- אני רעב, אני עייף. האם המכילה תעזור לתינוק לזהות את החוויה הפיזית הראשונית של הסערה המתחוללת בגופו בגלל הרעב או הצמא והיא תיתן לזה את המשמעות הראשונית והבסיסית של "אני רעב".

הסערה תשקוט לאחר שהאם תזין, תחתל ותעטוף. אולם, אם האם אינה יכולה לשמש מיכל עבור תינוקה, בגלל עייפות, חולשה נפשית או פיזית, אותו תינוק יישאר עם הרעב ויחווה את עצמו כתוקפני ואולי הרסני ואת העולם כלא מזין ונוקם. כך הוא גדל בלי היכולת הבסיסית של זיהוי רצונותיו וצרכיו הראשוניים ביותר, ובטח שלא לספק אותם בעתיד לאחרים.

רחם, מעטפת, וכעת לאחר שהתינוק גדל מעט ישנו העור. תפקידו הראשוני של העור בחיי התינוק הוא לאגד יחד את חלקי האישיות ואיברי הגוף שעדיין אינם מחוברים לאישיות אחת ולגוף אחד. האם, או הדמות ההורית, נוגעת בתינוק, מלטפת ועוטפת בחיבוקה, וכך יכול להתפתח האני של התינוק בתוך גופו בתוך המעטפת שלו. עורו של התינוק משמש בהדרגה ליצירת תיחום וגבול, זהו מרחב בתוכו ירגיש את חלקיו השונים והנפרדים כשייכים לגוף אחד, לגופו שלו. זהו תהליך יצירת האינטגרציה, החיבור והרגשת שלם ואחד יחד עם החלקים החיוביים והשליליים. הטוב עם הרע.

תחילה הרחם מחזיק ומזין את התינוק, לאחר הלידה האם משמשת כמיכל עד שעורו של התינוק משמש כמיכל שבו תפקודי האישיות יוכלו להתפתח. הרחם, האם, והעור, מהווים גבול ההולך ומתהווה סביב חלקי האישיות של התינוק ומאפשרים את יצירת הלכידות וחלקי העצמי ובהמשך גם יצירת נפרדות מהעולם שבחוץ. בהריון, הרחם והאם משמשים כמיכל פיזי ששומר ומבטיח את ההתפתחות התקינה של תהליכי ההבשלה ובתחילת החיים לאחר הלידה, תפקודה הפיזי והפסיכולוגי של האם משמש כמיכל עוטף המהווה אמצעי נפשי חיוני לבניית אישיותו של התינוק.

כלומר- מראשית החיים חלקי הנפש השונים זקוקים למיכל, לבית, בשלב זה המיכל הוא הטיפול המסור של האם. מיכל כזה יכול להתממש עבור המטופל בתהליך הטיפולי.

יד של מבוגר מחזיקה בעדינות כף רגל של תינוק

המטפל מעניק למטופל מעטפת המאפשרת הגנה על תהליכים נפשיים פנימיים שעובר המטופל. בתהליך עצמו יוכלו להגיח החוצה חלקי עצמי שהיו רדומים, מוסתרים ואולי שלא הבשילו. תפקיד הטיפול לשמש כמרחב וכמיכל מוגן בו המטופל יוכל לגלותם להכירם, להבין את פחדיו ואת ההגנות שנוצרו בעקבות החרדות. הגנות שהיו נחוצות וחשובות בזמנים קשים או טראומטיים אך כעת ניתן להניח להם ולחזק את החלקים הבריאים של המטופל כדי שיוכל לתת ביטוי לעצמי האמתי והלכיד שלו.

מטאפורת המיכל מצביעה על התפקיד- עטיפה מגנה ושומרת על התהליכים בעזרתם יתפתח העצמי, מיכל שיאפשר עיבוד של דחפים, פנטזיות, מבנים שנקבעו בילדות ובינקות והיה קושי לשנות אותם במהלך החיים ואשר שבים ומופיעים בכל מפגש ואינטראקציה בחיים. במיכל, בחדר הטיפולים, הם יוכלו לעבור שיחזור ועיבוד, להפוך לסמל ולמחשבה בעלת צורה ומילה ולאפשר את בניית המיכל הפנימי.

ביבליוגרפיה

אנזייה, ד'., האני עור, הוצאת תולעת ספרים תל-אביב, 2004.

ביון, ו'. ר'., במחשבה שניה, הוצאת תולעת ספרים, תל-אביב, 2003.

ויניקוט, ד'.ו'., משחק ומציאות, הוצאת עם עובד, תל-אביב, 1995.

קליין, מ'., כתבים נבחרים, הוצאת תולעת ספרים, תל-אביב, 2002.

Segal, H., "The Function of dreams". The work of Hanna Segal- A Kleinian Approach to Clinical Practice. Free Association Books, London, 1986.

Bick, E., "The Experience of the Skin in Early Object Relations". In: Collected Papers of M. Harris and E .Bick, Clunie Press, New- Haven, 1989.

381 views0 comments

Comments


bottom of page